יום שני, 28 ביולי 2014

קדימה, לעכו!

ימים מוזרים, כואבים וסוריאליסטיים עברו על כוחותינו, אבל אני בטח לא צריכה לספר לכן על זה - כולנו הרגשנו את זה היטב. ההתעסקות בבלוג הרגישה לי לא במקום, הרי הכל מתגמד לעומת מה שקרה שם, כמה קילומטרים קצרים - רחוקים מהבית שלנו.

כל אחד לקח את ההתמודדות עם הימים האלו למקום שלו ואני? ניסיתי בכל הכוח להמשיך בשגרה. לפעמים הורדתי את הווליום ולפעמים רציתי לצעוק שהחיים ממשיכים, כדי להוכיח לעצמי בעיקר שהכל כשורה. אז באמצע כל הטירוף הזה, נסעתי אני והליידי הזו, לנופש שקיבלנו במתנה. המילה המאוסה "אסקפיזם" מעולם לא הייתה מתאימה יותר.

מה פתאום נופש במתנה? אז כן, אלופות הסלפי שאנחנו, הגענו לכנס הדיגיטל עם מטרה ברורה לזכות בפרס הגדול (אה, כן ואולי גם ללמוד משהו על הדרך). גייסנו לכוחותינו את ריאן גוסלינג בכבודו ובעצמו - ובזכות התמונה הזו, זכינו בכל הקופה:


במקרה הזה היה מדובר ב-36 שעות של קסם אמיתי, במלון ה"אפנדי" בעכו העתיקה. 36 שעות של בריחה מהמציאות, שהייתה מורגשת היטב למרות הכל: הרחובות של עכו כמעט ריקים, תיירים רבים אין בה ואפילו במלון המפואר היינו האורחות היחידות.

גיאוגרפית אמנם היינו רחוקות מאזור הטילים, אבל הצלצולים הבלתי פוסקים של אפליקציית "צבע אדום" כבר הפכו לפסקול הרשמי של תלמה ולואיז, גרסת עכו. מה בכל זאת היה בטיול?


את הרוד טריפ שלנו התחלנו בראש הנקרה: ויזואלית המקום יפה מאוד, אך בהחלט לא מאסט אם כבר ביקרתן שם בשלב כלשהו במהלך חייכן. היו לנו כמה שעות עד הצ'ק אין בשעות הצהריים, אז זו הייתה דרך נחמדה להעביר את הזמן, עם הרכבל המפורסם של המקום והפטאייה המתוקה שהמתינה לנו עם סוף המסלול.


משם המשכנו למסעדת "בנחלה" הממוקמת בנהריה, גם כן מקום יפה מאוד עם אוכל טעים, אך מגוון מנות דל מאוד לצמחוניים ולטבעונים במיוחד. אכלנו ארוחת צהריים קלילה ומשם הגענו ישירות למלון שאותו הקים אורי בורי, מקום שהיו לנו ציפיות מאוד גבוהות לגביו.

מה אומר לכן, זה ללא ספק המלון היפה ביותר שיש: תקרות גבוהות ומאוירות, רהיטי ענק, מרפסות מפנקות. עיצוב פולקלוריסטי עם תחושת פינוק אמיתית, באמת שאין מספיק סופרלטיבים כדי לתאר כמה הוא יפה וזה מגיע ממישהי שתיאורים לא חסרים לה בדרך כלל.

המיקום של המלון בסמטה בלב עכו העתיקה היה ללא ספק מעניין מאוד וחשף אותנו לכל מיני גגות בתים בסגנון ים-תיכוני לצד סגנון חיים הרבה יותר פשוט, הכל מתערבב יחד ומייצג בצורה נאמנה את המקום. גילינו אנשים שסועדים להם ארוחת ערב בדלת פתוחה, מרפסות מקושטות באינספור נורות וצבעים - ובעיקר חיבור מאוד חזק למונידאל, אפילו שכבר נגמר.


אז אחרי ששקע קצת ההלם הראשוני מהמקום, יצאנו לסיבוב קצר באזור:


ובערב ביקרנו במסעדה של אורי בורי, שם ציפתה לנו הנחה נחמדה בתור האורחות במלון ולי חיכתה מנה טבעונית אחת. חזרה למלון ולמרפסת המפנקת והריקה, שם העברנו את הערב בחברת בקבוק הקאווה שקיבלנו עם הצ'ק- אין.

בבוקר למחרת פגשו אותנו שוב כל הנופים האלו שהפכו כבר לסוג של שיגרה לאותן שעות:


וביקור במוזיאון הפולקלור בעכו (מומלץ בחום!) ובו היכרות עם כל מיני כלים ומקצועות שכבר פסו מן היקום אבל אפשר עדיין להתאהב בהם בקלות:


בראש הנקרה רכשנו כרטיס משולב שהקנה לנו כניסה לאולמות האבירים ולמנהרת הטמפלרים. במנהרות לא הספקנו לבקר על אף שהם היו ממש בקרבת המלון ואולמות האבירים מאוד שיעממו אותי, אבל תלמה מוסרת שהיא דווקא ממש נהנתה.

משם המשכנו לאטרקציה שמעניינת אותי בכל עיר: השוק! השוק התורכי מלא בצבעים, מרקמים וריחות (לעתים גם של דגים, למרבה הצער) ובאופן כללי הוא הופך למיקום אופנתי בעיר, אז רואים שם גם התעוררות של כל מיני מסעדות חדשות:


אחרי פדיקור מפנק (אם כי מעט בינוני) במלון, נסענו לכיוון חיפה - רעבות אך מרוצות. שמענו שברחוב מסדה בעיר יש הרבה מקומות טבעוניים נחמדים ולכן נחתנו במקום של דובי: ללא ספק אחת המסעדות המפנקות והנעימות שביקרתי בהן, עם אווירה שפשוט עושה כיף:


ביקור קצר אך עמוס בנופים מדהימים בטיילת לואי היה סיום מעולה לחופשה הזו:


לא לפני שעצרנו לביקור ב"פאטוש", לדרינק אחרון והעלאת זכרונות לפני סיום:


כשחזרתי הביתה קיבלו אותי נתן, פרי, מונה וכמובן גם אזעקה... אבל ככה זה בימים האחרונים ועכשיו זו השיגרה. לא איפרד מכן בלי כמה תמונות נוספות מהאינסטוש, שממחישות כמה כיף היה (ואיזו ארוחת בוקר ייחודית חיכתה לנו ביום השני לטיול):


אם תרצו להציץ באלבום המלא מהמסע שלנו (כן, יש עוד!), הוא מחכה לכן כאן.
אז לחיי ימים שקטים יותר!

יום שבת, 12 ביולי 2014

Put a ring on it!

יום של שקט יחסי עובר על כוחותינו, מה שאומר שאני לא צריכה להשקיע אנרגיות בלהעמיד פנים שהחיים ממשיכים כרגיל וגם לא מרגישה את הלחץ שנגרם כתוצאה מרצף של אזעקות בכל אזורים בארץ. אפשר לנוח מכל זה ולהקדיש זמן לבלוג למשל, כי גם לו מגיע.

את אוסף הטבעות שלי רציתי לצלם כבר כמה זמן. אמנם יש לי טעם די ספציפי, אבל מאחר שניתן עדיין להשיג חלק מהפריטים, חשבתי שאולי בכל זאת יהיה בו עניין. את הטבעות שלי אני אוהבת זהובות, גיאומטריות, עדינות או מאסיביות, אך לא ענקיות - אז שנערוך היכרות?


טבעת מבל אנד סו, של Cheap Monday, הייתה בסייל אז לא התלבטתי יותר מדי. גם בה יש את האפקט הגיאומטרי הזה שאני אוהבת בזכות הצינורית הארוכה ובכל זאת הגודל של הטבעת הופך אותה לייחודית באוסף שלי.


למרות שהטעם שלי בשרשראות הוא מופרע יחסית, דווקא בטבעות אני שמרנית. אמנם יש לי שרשרת שפתיים של לילה מיי אבל בכל זאת לא הרגיש לי מובן מאליו לצרף לה גם טבעת. למרבה המזל, אי אפשר לעמוד בפני השפתיים הכחולות וטוב שכך, כי הטבעת הפכה לתוספת מרעננת ביותר לאוסף שלי מאז.


על הטבעת של לי בונק כבר כתבתי בעבר ולכן לא ארחיב. רק אציין שמאז היא הוציאה טבעות דומות לזו שאני עונדת רק בסגנון של טבעת אירוסין וזה נראה לי סופר קולי להתארס באמצעות טבעת שכזו. אני מקבלת בזכותה תמיד שפע של מחמאות, מה שמזכיר לי שצריך לענוד אותה יותר.


שתי הטבעות הבאות הן של המותג הפנסי Whistles והן נרכשו באסוס. רוב הפריטים של המותג הזה מתומחרים קצת גבוה מדי לטעמי, אבל בסוף של סוף עונה, אפשר לרכוש תכשיטים שלהם במחיר ידידותי למשתמשת, בין 12-20 פאונד. הטבעת העליונה מזכירה לי את מגדלי עזריאלי, שזה תמיד יתרון (?) ובשתיהן יש את לוק מודרני הזה שאני ממש מחבבת.


שלוש טבעות פשוטות אך עדינות ויפות מאסוס. כעבור כמה חודשים, הברק שלהן בהחלט דהה, הצבע ירד מכמה מקומות אבל בסך הכל עדיין מצבן עדיין טוב ושווה את ה-6-8 פאונדים ששילמתי עבור כל אחת מהן. בהחלט לא מומלץ לשלם יותר.


הטבעת הזו היא מאוד "אני": יש בה חריטה של האות L על הכוכב ואייל שקצת מזכיר לי את הקעקוע האהוב שלי. נתקלתי בטבעת הזו במקרה באטסי לאחר תקופה ארוכה שלא ממש התקרבתי לאתר ולא יכולתי לעמוד בפיתוי.


את הטבעות האלו קיבלתי כמתנת יום הולדת מה-BFF והן מאקססורייז. לא מדובר בשילוב שהייתי רוכשת באופן עצמי, אבל בחייכן! יש שם טביעת רגל, פרצופון של כלב ועצם, ברור שנועדנו אחת לשניה!


טבעת סנטימנטלית נוספת היא הטבעת של סבתא שלי, שעברה מאז הצרה למידותיי. הטבעת הזו היא פיס רציני ולכן אני עונדת אותה פחות מכפי שהייתי רוצה, אבל היא ללא ספק תלווה אותי לאורך שנים ארוכות.


הטבעת האהובה עליי מכולן היא דווקא הטבעת המינימליסטית הזו, שאותה רכשתי מאסוס. היא לא מופיעה יחד עם שאר הטבעות מהאתר כי היא עלתה קצת יותר, עשויה מציפוי כסף והיא נושאת את האבן של חודש אפריל (לא ממש יודעת מה זה אומר, אבל היי! זה יפה!). כל מה שענוג ויפה מתרכז בתוך הטבעת הזו, כך החלטתי ומאז היא לא יורדת ממני!

ועכשיו רק נשאר לאחל שבוע שקט מלא בקונפטי, נצנצים ודברים יפים!